1 אחוז

חייתם פעם על הקצה? עשיתם פעם משהו בלי לדפוק חשבון לאף אחד?

זה בדיוק מה שהטלפון שלי מלמד אותי לעשות.

בכל יום בשעה עשר בלילה יש לי תזכורת לקחת גלולה. לכל תזכורת נותנים שם, כמו אנשים, ואני בוחרת לקרוא לתזכורת שלי ״עכשיו״. אחרי הכל, גלולה זה סוד כמוס לפרה ולסוס שאין דיבור עליו. לפחות לא במאה ה-21.

הטלפון שלי עומד למות, נשארו לי 5% סוללה, אבל בתזכורת, הוא מצלצל. מצלצל כמו גדול, עם רטט והכל, לא שם קצוץ. אני מחליטה לבחון את הגבולות שלו, לא אכפת לי. גם כמוהו, אני, חיה על הקצה.

שמה נודניק.

קח 10 דקות טלפון, תחשוב על זה. תתזכר או תוותר?

בום 3%. עוד דקותיים. מחכה.

הטלפון מתזכר.

הוא בשלו, לא מעניין אותו. את התפקיד שלו הוא עושה. הוא, חי על הקצה.

בום 2%. שמתי נודניק, כי מה אכפת לי? החיים יפים. שיחפשו אותי בים. אין סיכוי ש... תזכורת. לא האמנתי. נתתי לזה זמן הפעם, לא עצרתי באמצע. 1%.

חייתם פעם על הקצה? נתתם פעם לטלפון שלכם לעבור למצב קריטי של 1% בלי להתרוצץ ולחפש שקעים בקירות?

אני כן. אני חיה על הקצה.

הטלפון הפתיע אותי שגם ב1% שלו הוא המשיך לצלצל. הוא לא וויתר עד שהגעתי הביתה וחיברתי אותו למכשיר ההחייאה.

הוא לא וויתר עליי, ואני לא מוותרת עליו. חיה על הקצה. וואלה לא קונה אייפון 7. חפשו אותי בים.