חילזון תל אביבי
פגשתי אותו על מדרכה בתל אביב,
ברחוב בינוני, לא ארוך
פגשתי אותו, לא ראיתי לפני שידיד הזהיר ״לא לדרוך״
ראיתי אותו וחשבתי, איזה כיף לו וים של מזל
הוא גדל לשכונה יקרה, מרשימה, בשכר יוצא מן הכלל
בלי ארנונה, חשמל, ועד בית או גז, הוא זוחל שם חופשי, בלי חשבון
עם ביתו על הגב, חניה של תושב,
מחוגים לו, במקום טלפון
הוא זוחל שם בשקט, המדרכה היא שלו
אין לו הרבה להוכיח לכלל
הוא מרגיש שם בבית, זה הבית שלו, ואני האורחת בכלל.
פגשתי אותו שם, ברחוב לא רחוק, אך רחוק בעולם של ממש
וחשבתי לי שוב אם אפשר זה בכלל לגור בארץ של חלב וגם דבש
כי לאדון חילזון זה פשוט וגם קל, הוא סוחב את ביתו על הגב
לא בחר בבחירות, לא הלך לצבא, לא מודע הוא ממש למצב
וחשבתי לי שוב אם כולנו היינו חיים שם בבית שלו,
מה היה אז חושב, אם היה אז עובר? כמה מריר היה טעם גורלו
אם היה מוותר? או ממשיך כ-לא כלום?
אם היה אז מוחה כל שני וראשון?
או מוחה שם דמעות ועוזב והולך?
מה היה אז? היה חילזון?
