אורזת את חיי
אורזת את חיי ובודקת אם שכחתי משהו בטעות
מזכירה לעצמי כל הזמן: זה עכשיו, אני טסה. הולכת לשליחות.
אורזת את חיי ובודקת אם לקחתי את כל מה שצריך
את הבושם, התיק, המגבת, הספר... באמת לא רוצה להאריך
אם לקחתי את אמא, וגם קצת מאבא. תמונות על גבי זיכרונות
אורזת גם את הטיול לגלבוע, איפה שמתי את המפתחות?
עוזבת לרגע, לא בורחת סוף סוף. נקודה של מפנה בחיי.
הולכת לנסות להסביר את החיים שכאן לאלו שרחוקים מדי.
הולכת לג׳וש, לאיימי, לביילי, מישהו ראה במקרה את היומן?
ומלא מחשבות, לא עוזבות, מכל עבר... אני בטוחה שהשארתי את זה כאן
ועכשיו לעזוב? מי אמר שאצליח, אני עושה את הדבר הנכון?
בדיוק כשקשה, בדיוק כשמסלים - הסברה היא במקום הראשון.
אורזת אותכם, ואתם כאן איתי, שמורים לי קרוב אל הלב
אורזת גם את החיילים, האומץ והציונות. אורזת, למרות שכואב.
פותחת דף חדש, קנבס נקי, עומדת ומחכה למכחול,
שמרו איתי על קשר, אל תתעלמו לי, רגע.. לקחתי הכל?
